כאשר הופיעו לראשונה בכתבי העת השונים מחזורים משירי "זמן הכרם" הם עוררו תשומת לב מיוחדת, לא רק משום התכנים, המקצבים והתבניות הפיוטיות שחידשה, אלא גם בזכות היסודות המיסטיים שבשירתה, הנטועים עמוק בהוויות המזרח הקדום. כרמלה בן ישי דבקה באמירה פיוטית משלה ומגבשת מבע אישי המיוחד בניבו, ניב המצליח לטשטש את הגבול הדק שבין המלים הקצביות למוסיקה, המוסיקה הפנימית המתנגנת בתוכנו למקרא שיריה.
שירים מתוך הספר שודרו בקול ישראל ובקול המוסיקה.
"... רעלות הנשים לחופי ארץ קדם
טעם קפה חריף מהביל
אצלך אני בא, לעשות אותך אישה של אגדות
והיה שעטת רוכבי המדבר רעולי פנים
לבוא בנשותיהם"